<h1>המנהיג הלכ' יין נסך</h1>
<h2>דף לא.</h2>
עוד רעה חולה ראיתי תחת השמ' בני אדם שקונין היין בימות הבציר בכפרים בבתי הגוים ומודדין הגוים את יינן ונותנין בנאדם וישראל מביאו בביתו ושותהו ואין לך יין נסך גדול מזה. ולולי היו מחמירין ביין נסך ומקילין בפת שלגוים היה טוב מאד כי איסור יין נסך מדאוריית' שנ' ישתו יין נסיכם וגו', ואיתקש לזבחי מתי' שאסורין בהנאה, ואף סתם יינן כדאמ' בע"ז [ל' ע"ב] שלש יינות הן, יין נסך אסור בהנא' ומטמא טומאה חמורה בכזית, סתם יינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית, ואע"ג דאמרי' במסכ' (נידה) [חולין] [י"ג ע"ב], גוים שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"ז הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם. ויש גאון דאמ', דמגען כתינוק בן יומו שאינו עושה יין נסך לאסור בהנאה, בשתייה מיהא אסור. ומצאתי בתשובות הגאונים, שפחה גויה שהטבילה בעל כרחה ונשתקע שם ע"ז מפיה הרי היא כעבד כשר ואינה עושה יין נסך, ואוכלין מבישולה דאין טבילה בעל כרחה פוסלת אלא ביפת תאר דלא שייכא כלל עד השתא במצוות, אבל שפחה דשייכא במצות הנשים בעונשין ובלאוין ובדינין טבילתה בעל כרחה היא טבילה הויא.
<h2>דף לח.</h2>
מההיא ברייתא דשופתת אשה קדירה על גבי כירה וכו' בהלכו' פת איתה, יש לדקדק דהוא הדין (דאין) [דאם] (ל)הניח יין בביתו ומניח גוי שם והולך לשוק או לבית הכנסת ואינו חושש דנתפס כגנב ומירתת, וראיות טובא מדתנן בע"ז פ"ד, [ס' ע"ב] נכרי שנמצא בצד הבור שליין אם יש עליו מלווה בביתו אסור, אין לו מלוה מותר, דנתפס כגנב, והמניח נכרי בחנותו אע"פ שהוא יוצא ונכנס מותר, והמניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בקפנדרייא ונכנס למדינה ורחץ מותר, ואם הודיעו שמפליג אסור, היה אוכל עמו על שולחן אחד והניח לגינין על השלחן ועל הדלפקי שעל השלחן אסור שידו שלגוי מגעת לשם ברשות ושלדלפקי דנתפס כגנב מותר. אב"ן הירח"י. [וההיא דשופתת כו' פר"ח וכשאין בה חשש איסור אחר, וכן פירש רב האיי ז"ל בשומר. ואמנם יש לומ' בסימן דמחתך לה מתלת קרנתא, ולבישולי גוים אין לחוש דאין כלו גמרו ביד גוי].
<h2>דף נז:</h2>
בע"ז פ' ר' ישמעאל, אמ' רב תינוק גוי בן יומו עושה יין נסך, פי' ליאסר בשתייה, אבל הלוקח עבדים מן הגוים ומלו וטבלו לאלתר אין עושין יין נסך כלל (כלל לא), ורב נחמן אמ' שמואל קטן בן יומו אין עושה יין נסך, פי' ליאסר אף בשתייה שאין עושה יין נסך אלא מי שיודע בטיב ע"ז ומשמשיה, אבל הלוקח עבדים מן הגוים שמלו וטבלו עושין יין נסך ליאסר בשתייה עד שישתקע שם ע"ז מפיהם, וכמה, א"ר יהושע בן לוי עד י"ב חודש. וכת' רב אלפס, ואפליגו רבוואתא בהאי מילתא, איכא מאן דאמ' דסבירא ליה כרב דהילכת' כרב באיסורא, ואיכא מאן דסבירא ליה כשמואל, ואמ' מדקמפרש ר' יהושע בן לוי למימרא דשמואל ש"מ כוותיה סבירא ליה, ומסתברא כוותיה, ע"כ. ואני ראיתי מקומות בספרד שאינן חוששי' במגע יינו על ידי הישמעאלי' ומוציאין להם היין ומוזגין ומוכרי' ושותין עמהן וסומכין כמדומ' לי על רב אלפס, ופוסקין כשמואל דתינוק בן יומו אין עושה יין נסך כלל, וישמעאל' שאין דרכן לנסך לע"ז הוה להו כתינוק בן יומו, וסוברין דכשמואל הלכת' בכולה מילתא. ולא היא דבתינוק בן יומו הלכ' כרב דר' יהושע בן לוי לא קאי לפ' בהא, וא"כ הישמעאלים לא גרעי מתינוק בן יומו דמגעו אסור בשתייה, וכן פסקו כל הגאוני'. ומעתה נאדות המים שלהישמעאלים והנוצרים והאמגושים כולן הן שווין לעניין יין נסך ולעניין מגע גוי, וצריכי' עירוי ג' ימים מעת לעת וגוי שאנס נאדות שלישראל והכניס בהן יין נסך אף לפי שעה אסור ליתן בהן יין כשר עד שיערם ג' ימים מעת לעת, דכל שמכניסו לקיום אף לפי שעה גזרו ביה רבנן, וכ"ש נאדות שלגוים הנבלעי' מיין נסך שצריכין עירוי, ולא שנא נודות ולא שנא קנקנים בין שלנו בין שלהם בעירוי מותרי' כדפסקינ' בע"ז.
עוד רעה חולה ראיתי תחת השמ' בני אדם שקונין היין בימות הבציר בכפרים בבתי הגוים ומודדין הגוים את יינן ונותנין בנאדם וישראל מביאו בביתו ושותהו ואין לך יין נסך גדול מזה. ולולי היו מחמירין ביין נסך ומקילין בפת שלגוים היה טוב מאד כי איסור יין נסך מדאוריית' שנ' ישתו יין נסיכם וגו', ואיתקש לזבחי מתי' שאסורין בהנאה, ואף סתם יינן כדאמ' בע"ז [ל' ע"ב] שלש יינות הן, יין נסך אסור בהנא' ומטמא טומאה חמורה בכזית, סתם יינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית, ואע"ג דאמרי' במסכ' (נידה) [חולין] [י"ג ע"ב], גוים שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"ז הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם. ויש גאון דאמ', דמגען כתינוק בן יומו שאינו עושה יין נסך לאסור בהנאה, בשתייה מיהא אסור. ומצאתי בתשובות הגאונים, שפחה גויה שהטבילה בעל כרחה ונשתקע שם ע"ז מפיה הרי היא כעבד כשר ואינה עושה יין נסך, ואוכלין מבישולה דאין טבילה בעל כרחה פוסלת אלא ביפת תאר דלא שייכא כלל עד השתא במצוות, אבל שפחה דשייכא במצות הנשים בעונשין ובלאוין ובדינין טבילתה בעל כרחה היא טבילה הויא.
<h2>דף נט:</h2>
וכן גוי המושך יין מן החבית שליין כשר ההוא יין אסור בשתייה דמשכשך ליה, וכי ההיא חביתא דאישתקיל ברזא ואהדריה גוי לחבית, ואמ' רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסור, אית דאמ' בהנאה ואית דאמ' בשתייה אבל לא בהנאה, ואידך שרי בשתייה, ואם מושך ישראל יין כשר בכלי גוי שיש בו טופח על מנת להטפיח מן היין נסך שלגוי כל היין הנשאר בחבית אסור בשתייה משום דנצוק חיבור. ואע"פ שרבי' יעקב אומ' דנצוק אינו חיבור מההיא דקני"ש קני"ן דשרו רבנן אין לסמוך על זה, כי ראיות רבות יש בתלמוד שנצוק חיבור, ותמצאם בהלכות.
<h2>דף ס:</h2>
ואם זרק גוי חפץ לתוך יין שלישראל ואף היין צלול שאין למעלה ענבים מותר אף בשתייה, דאמ' רב אשי כל שאילו במגע זב טמא בגוי עושה יין נסך וכו', ובזב אינו טמא אלא בנגיעת היד דכתיב וכל אשר יגע בו הזב אינו אלא ביד דקא נקיט בידו וקא נגע, אבל זרק לא הוי מגע, דאמ' רב אשי [נדה מ"ג ע"א] קנה בקומטו שלזב והסיט בו את הטהור טהור, אבל אם זרק יין נסך ביין כשר אף סתם יינן אוסר כל שהוא, [ואף] (ו)אם יש ענבין למעלה (ואף) [ואינן] מבוקעות לפי שיין נסך שנפל שם שוקע עד למטה דתנן [ע"ז ע"ג ע"א] יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא, ולא מבעייא יין נסך שנתנסך לפני ע"ז אלא אף סתם יינן מההיא ברייתא וכו' [שם נ"ח ע"א], ומסיימת מפני שטיפת יין נסך אוסרת בכל שהוא, ובסתם יינן מיירא, ואע"פ שרבי' יעקב דאמ' סתם יינן בטל בשישי' מוקים לההיא כרבי יהודה דמין במינו לא בטיל אין לסמוך על זה, והרחבתי בעניין חמץ בפסח בהלכות פסחים, ותנן נמי [שם ס"ה ע"א] יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרות, ואם היו מבוקעות אסורות.
<h2>דף סט.</h2>
כתב בעל הלכות גדולות בהלכות יין נסך, חבית שיש בה יין או שמן ודבש ונפל שרץ בתוכו שעורו באחד ואלף ויהיה מותר ואם לא אסור, ולהתיר הכלי ילבנו בכבשן, בירוש' בתרומות פ"ו, [פ"י ה"ה] ר' יוסי בר בון הורה בהדין עכברא חד לאלף.
